הצטרפו אליי למסע, לעיירת נופש בריטית מהמאה ה-19,
שנמצאת בצפון הודו 🙂
שמענו על אנשים שלא ממש התחברו לשימלה.
אנחנו אהבנו אותה מאוד ורוצים לשתף – מה מצאנו בה.
הדבר שהכי אהבנו בשימלה, הוא העובדה, שלראשונה בטיול שלנו בהודו, יכולנו ללכת ברחוב בנחת. הכיצד?
הבעיה בכבישים בהודו, היא שבנוסף להיותם חד נתיביים ודו סטריים, גם עוברים בהם: מכוניות, אופנועים, עדרי פרות והולכי רגל, ללא מדרכות.
בשימלה, שניים מתוך שלושת הרחובות הראשיים – אסורים לכניסת כלי תחבורה.
פתאום הבנות הלכו ברגל ולא היו רק על הידיים, מה שהסב לנו תחושה של חופש ושחרור ואפשר לנו ליהנות יותר מהעיר.
המרכז התיירותי
שלושת הרחובות המרכיבים את האזור התיירותי בשימלה הם:
הרידג' – The Ridge: הרחוב הגבוה ביותר אשר משקיף על כל העמק, מדרחוב רחב שמהווה את המרכז התרבותי של העיר.
נמצאים בו הכנסייה המפורסמת Christ Church, פסלים של אישים חשובים והוא מהווה מקום להתכנסויות פומביות.
המול – The Mall: הרחוב השני הוא מסחרי, בו ניתן למצוא את כל המותגים המערביים, לצד מסעדות, בתי קפה ונקודות תצפית לרוב.
כמו כן נמצאים בו העירייה, תחנת מכבי האש, תחנת משטרה וסניף הדואר הראשי, כולם במבנים היסטוריים יפיפיים.
הקארט – The Cart: הרחוב המרכזי השלישי הוא גם רחוב מסחרי, בו מותרת תנועת כלי רכב. בין המול לבין הקארט יורדות מדרגות, שם מתחבאים כל הדוכנים המקומיים עם האוכל הטעים, כמו גם השוק המקומי Lakkar Bazaar, שהזכיר לנו טוב מאוד שאנחנו עדיין בהודו, עם מגוון פירות, ירקות, בגדים ואביזרים.
אם יש טיפ אחד שהיינו צריכים לתת על שימלה, הוא לא להסתמך על מפות גוגל, שכן הן לא מראות הפרשי גובה.
אם נשלב את העובדות: שהעיר בנויה על הר, שרחובותיה מפלסים ושלשני הרחובות העליונים לא ניתן להגיע עם רכב – ההתניידות בעיר עלולה להיות קצת מאתגרת
והיא כוללת הרבה טיפוסים רגליים. מתקשים במיוחד יוכלו להיעזר במעלית חיצונית, שעוברת בין הרחובות.
כשראינו את הרחובות הראשיים בשימלה, עם כל החנויות, המסעדות ובתי הקפה, ישר חשבנו – איך מביאים לפה סחורה? הרי הרחובות סגורים לתנועת מכוניות.
ובכן, התשובה – על הראש… כל היום ראינו סבלים סוחבים על ראשם דברים פשוט לא הגיוניים – מוצרי חשמל, רהיטים, מזון ושתיה,
ויורדים למטה עם חבלים ריקים כרוכים סביב גופם.
קצת על שימלה
שימלה ממוקמת באזור הררי, בגובה ממוצע של 2,000 מטר. בעבר, שימלה הייתה בירת הקיץ של הודו הבריטית וכיום היא בירת המחוז.
נראה שההודים מבינים איזו פנינה מיוחדת יש להם ביד ומנסים לשמור עליה כך כמה שאפשר.
ברחבי העיר פזורים שוטרים רבים, אשר שומרים על הסדר והתנועה ועל קירות הרחובות תלויים שלטים רבים, המזהירים לא ללכלך, לא לעשן, אפילו לא לירוק.
ואכן, כ-10,000 תיירים מגיעים לעיר להנות מקיץ קריר (יחסית), תיירים אמידים, בעיקר משפחות, מכל רחבי הודו. גם התושבים בעיר הם ממעמד בינוני גבוה.
שיעור האוריינות בעיר הוא 84%, גבוה בהרבה מהממוצע הלאומי.
בהמשך גילינו, שבשימלה נמצא בית המשפט העליון של המחוז, מה שהסביר את התופעה, שכמעט על כל בית היה תלוי שלט עם שם והמילה: Advocate (סנגור).
מה עוד מגניב בשימלה? לצד ההיסטוריה הקולוניאלית, האדריכלות המודרנית ויער האורנים הניבט בין המבנים, אלה הדברים הקטנים שעושים את ההבדל, למשל:
בכל יום, שמענו צפירה, ממש, כמו ששומעים בארץ ביום הזיכרון. רק ביום השני, כשכבר הבנו שזה לא היה דבר חד פעמי, שאלנו מישהו – מה פשר הצפירות הללו?
הוא אמר, שכל יום, בשעה 10 ובשעה 17:00, יש צפירה, שמודיעה כשמשרדי הממשלה נפתחים ונסגרים… תודו שלא שמעתם על דבר כזה בשום מקום אחר.
אז זאת שימלה. אפשר "סתם" להתהלך בה ולהרגיש את היופי, אבל אפשר גם ממש להתעמק, ללמוד ולהבין מה רואים, מה שבעיני, הופך את הטיול להרבה יותר מעניין.
אז הנה פירוט על חמש נקודות שוות לציון בשימלה, שאנחנו ביקרנו בהן:
5 נקודות מומלצות בשימלה שאסור לפספס
1. מקדש ג'אקו והנסיעה ברכבל: Jakhu Temple
מקדש ג'אקו, הוא למעשה פסל אדמדם בגובה 33 מטר (קצת יותר גבוה מהפסל של ישו בריו דה ז'נארו), של האנומן – אל הקופים, שממש כמו ישו בברזיל –
משקיף על כל העיר מגובה 2,455 מטר (הפסגה הגבוהה ביותר של שימלה).
התלבטנו מאוד האם לעלות לפסל, בעיקר בגלל חרדות מכמות הקופים ההיסטרית שצפויה להיות שם. לבסוף החלטנו לעלות וכצפוי – העלייה עצמה הייתה החלק היפה בעניין.
כדי להגיע לפסל, הלכנו ברגל מהעיר (כמובן בעליה), בתור יער אורנים, עלינו במעלית 12 קומות ונסענו ברכבל כ-5 דקות מרהיבות, במהלכן נגלתה לפנינו כל העיר על יופיה.
סביב הפסל יש גן וכמה מתקני שעשועים. הפסל עצמו מרשים, אבל הקופים הבריחו אותנו די מהר חזרה למטה, ללא פגע.
כתובת: Jakhu Temple Park, Jakhu, Shimla, Himachal Pradesh 171001
2. גן ראני ג'אנסי: Rani Jhansi Park
שמו הקודם של הגן הוא "גן הגברות" (Ladies Park) וככזה, אפשר למצוא בו מבנה עתיק משנת 1937, בו נשים לומדות תפירה ורקמה. המבנה שייך לתנועה בשם
All India Women's Conference, שמטרתה לשחרר, להעצים ולהקנות חינוך לנשים.
עוד בגן, מתקני שעשועים לילדים – מלוכלכים ושבורים, אבל עדיין הבנות הצליחו לטפס ולהתנדנד בהם… ובנוסף – פסל של אשה לוחמת על סוס, בידה חרב ועל גבה –
תינוק במנשא. ענבל כל כך התרשמה מהפסל הזה ולא הפסיקה לדבר עליו. קראנו לה "הלוחמת" וכל פעם שעברנו בסביבה הלכנו לראות אותה.
אז מסתבר שהלוחמת, היא לאקשמי באי, שנהפכה עבור ההודים לסמל ההתנגדות במשטר הבריטי.
מהגן ניתן לצפות בכל העיר, על מפלסיה והנוף המרהיב באופק, כשמעל הכל, משקיף ג'אקו, מהסעיף הקודם.
הגן היה עבורנו הפוגה נעימה מהטיפוסים בעיר, מקום עצירה להפסקת פירות והתפעלות מהנוף וגם קצת הוצאת אנרגיות לבנות במתקנים שכן עבדו.
כתובת: Mall Rd, Lakkar Bazar, Shimla, Himachal Pradesh 171001
3. המכון ההודי ללימודי המשך
למכון נסענו במיוחד, בסוג של מונית שירות רשמית של העיר. לאחר נסיעה קצרה, ירדנו ולא לגמרי ידענו איפה אנחנו. התחלנו ללכת, בעליה כמובן (כבר הבנתם את הקונספט),
עד שהגענו לנקודת יציאה לסיור המאורגן במבנה ובגנים היפים הסובבים אותו. אתנו בסיור היו מעט מאוד תיירים מערביים והמון הודים עשירים, לבושים בפאר,
שהגיעו ישירות למעלה ברכב פרטי מפואר, לא כמונו…
המכון, הבנוי בסגנון טירת אבן סקוטית, נבנה ב-1840, כבית קיץ פרטי לאחד המושלים הבריטים. במבנה התכנסה כל העלית של המנדט הבריטי ונחתמו בו "הסכמי שימלה" שחילקו את הודו ופקיסטן. רק ב-1965 הפך למכון שהוא היום.
בתור בת של דוקטור שעובד באקדמיה, התרגשתי מאוד מהסיור וחיכיתי שאספר לאבא שלי איך הודו יכולה להיות גם אינטלקטואלית ומתקדמת בנוסף להיותה צפופה ומלוכלכת.
כתובת: Rashtrapati Nivas, Shimla-171005
4. התאטרון: Gaiety Theatre
גם לתאטרון הגענו במקרה. גילוי נאות: אני ולירון לא מחובבי התאטרון, אבל עברנו ליד המבנה המרשים ואי אפשר היה להתעלם. הצצנו פנימה ופתאום יצא אלינו בחור חביב
ושאל אם אנחנו רוצים סיור. הוא לקח אותנו לתוך אולם ענק והסביר לנו באנגלית במבטא כבד על כל ההיסטוריה של התאטרון, על האצולה הבריטית שנהגה לפקוד אותו
והשחקנים הבריטים המפורסמים ששיחקו שם, שכמובן לא הכרתי. טיילנו בין הכיסאות, עלינו למרפסת והתרשמנו מתערוכת צילום, המתעדת את בניית התאטרון ואת כל כרזות ההצגות (המצולמות) מימים ימימה.
התאטרון תוכנן על ידי אותו ארכיטקט אנגלי שתכנן את המכון מהסעיף הקודם, בשנת 1877, אך נפתח מחדש לציבור רק בשנת 2009,
לאחר 5 שנים של שחזור. מסך הווילון המכסה את הבמה – הוא הווילון המקורי והאקוסטיקה בתיאטרון כל כך טובה, שאין שם כלל הגברה.
כיום קיים במקום חוג תאטרון אשר מעלה הצגות, למנויים בלבד. אגב, הסיור עלה קצת יותר משקל. שווה!
כתובת: The Mall, Shimla, 171001(H.P.)
5. הרכבת: Shimla Kalka Railway
בדרך כלל אני מספרת על ההגעה ליעד, בפוסט על היעד עצמו, אבל הנסיעה ברכבת ליעד הבא שלנו משימלה – היה לגמרי חלק מהאטרקציות בעיר.
מסילת הרכבת קלקה – שימלה, שנפתחה לציבור בשנת 1903, היא כולה אתר מורשת עולמי של אונסקו. אורך המסילה הוא 90 ק"מ ורוב המסלול הוא הררי,
כך שבמהלך המסלול עברנו דרך 102 מנהרות ומעל 800 גשרים, כשבכל פעם שעוברים במנהרה – כל הנוסעים צועקים ושורקים.
כל אחת מ-18 התחנות במסלול היא יפיפה בפני עצמה: מקושטת בפרחים, עם ספסלי עץ קטנים ומוכרים מעטים של אוכל מקומי.
בכל תחנה יש שלט עם שם התחנה, בהודית, אנגלית וערבית.
לרכבת קוראים "רכבת צעצוע", משתי סיבות: הראשונה, בניגוד לרכבות המאסיביות שחוצות את כל המדינה, הרכבת הזו קצרה, בעלת 6-7 קרונות בלבד, כשבכל קרון יש 10-15 מושבים, מחולקים לזוגות ספסלים הפונים אחד לשני. הרכבת שלנו לא הייתה מלאה והיה בה די מקום לקום ולהסתובב, בניגוד לרכבת המיועדת לתיירים, אליה לא היו כרטיסים, אבל ראינו אותה בדרך והיא היתה יותר צפופה.
בנוסף, הרכבת נוסעת כל כך לאט, עם דלתות וחלונות פתוחים, כך שנוסעים רבים יושבים על המדרגות המובילות מחוץ לקרון כשרגליהם מתנפנפות בחוץ…
טיפים למטיילים בשימלה:
• תרמיל או מזוודה: מאז שהתחלנו לחשוב על הטיול, אחת השאלות הקשות שליוו אותנו הייתה, האם לקחת תרמיל או מזוודה. רק כשהגענו לשימלה,
על כל עליותיה וטיפוסיה, שמחנו סופית – שבחרנו לקחת מזוודות עם גלגלים… ועדיין, חודשיים אחר כך (בעת כתיבת הפוסט), לא רואה סיבה לבוא עם תרמיל גב.
• לינה: קשה לי להמליץ על המלון שלנו בו, כי הוא לא היה כל כך מוצלח, אבל באופן כללי, חשוב להבין שמאתגר למצוא מלון בשימלה. אם לנים במול –
צריך לקחת בחשבון שאין גישה עם רכב למלון, ואם לנים בקארט – אז רחוקים מכל האטרקציות התיירותיות.
יש בשימלה מגוון אפשרויות לינה, החל ממלונות פאר כמו גם מלונות פשוטים. הכי טוב לבחור אזור שרוצים לשהות בו, ושם לחפש רגלית.
• מידע: בשימלה הייתה אחת מתחנות המידע לתייר הטובות ביותר שנתקלנו בהן. שפע של מידע שניתן בבהירות על ידי נציגים אדיבים,
שווה לעבור שם כדי להבין טוב יותר מה אפשר לראות בעיר ולהצטייד במפות.
• טיפ למתקדמים שיגיעו לשימלה: חיפשנו מונית שתיקח אותנו לרכבת לפנות בוקר. בסוכנות נסיעות בעיר ביקשנו מאתנו 2,220 רופי. לאחר התייעצות נוספת אמרו לנו פשוט לרדת לכביש הראשי (high court) ולקחת מונית משם, שעלתה לנו 250 רופי. מסקנה – תמיד להצליב מידע ולא לקחת את ההצעה הראשונה שמקבלים.
• שגרה: גם פה אימצנו את הטיפ של לשמור על שגרה וללכת לאותה מסעדה כל יום. היה לנו מלצר קבוע, שאהב אותנו מאוד. בכל יום שהגענו, פינק אותנו במשהו נוסף: כבר הביא מראש סכו"ם מיוחד לבנות, הכין מנה מיוחדת במיוחד בשבילי, הגיש לנו בסוף הארוחה תה על חשבון הבית: "כי אתם חברים שלי", וכמובן, שירות מכל הלב ותמיד עם חיוך.
מסעדת Nalini, כתובת: Meghna Complex, Ground floor The Mall Mall Road, 171001
אז מה כל כך אהבנו בשימלה? נראה לי שזה ברור: את הנוף, את מזג האוויר ואת האווירה המיוחדת, המשלבת היסטוריה, טבע ועדיין – כל זה בהודו, על כל המשתמע מכך 🙂
7 תגובות
ניצן….
הכתיבה וההגשה שלך גורמת להתאהב בהודו.. עם כל המשתמע מכך..
פשוט חוויה לקרוא אותך ולראות את הצילומים המדהימים… ממש אפשר לחוש את ההנאה שלכם מכל מקום.
תודה על ההשקעה והמידע שאת מנגישה לנו הכל כך הרבה חן, מיקצועיות ועניין.
חיבוק גדול!
ניצן כתבת מקסים . אני מתפעלת מהשילוב שלכם בין טיול תרמילאים לטיול משפחתי עם ילדות קטנות. מפה זה נראה שממש מצליח לכם. תמשיכי לספר על המסע שלכם, הוא מקסים ואת מרתקת
תודה רבה יקרה! אכן יש לנו מזל בגזרת הדינמיקה המשפחתית, זורמים אחד עם השני וזה כיף גדול…
וואו, מיטל, איזה משוב מחמם לב! ממש שמחה שהמילים והתמונות מצליחות לגעת בך… תודה על התגובה!
ניצן איך ניהנת שוב ושוב לקרוא את הפוסט הנהדר שלך, הירידה לפרטים, התמונות, החוויות, הידע, החיוך הקטן..
נהדרת
באמת מתאהבת בהודו
עירית
איזה משמח לשמוע! תודה עירית יקרה 🙂
אילו זכרונות העלית אצלי עכשיו…היה כיף ונעים.